ביום ראשון האחרון, קיבלנו מתנה במשחק של בני השרון נגד עירוני אשקלון. קצת אחרי שהתחיל המשחק, התיישב מאחורינו מבקר איגוד השופטים, טוד וורניק. בתחילה פשוט ישב מאחורינו ומדי פעם כתב הערות בפנקס קטן. אבל, מכיוון שאבא שלי מכיר אותו (שלום שלום), הקרח נשבר במהירות. טוד היה בעצם פרשן שיפוט אישי שלנו.
מכיוון שמהמשחק לא היה כל כך צמוד, ולא היו יותר מדי מחלוקות, יצא לנו לשאול את טוד הרבה שאלות על מהלכי המשחק.  למען האמת, בעיקר טוד הגיב על המהלכים ועל השריקות של השופטים.
דוגמא אחת היתה לקראת סוף המשחק. לי ניילון ישב על הספסל ובני השרון הובילה כבר בפער ניכר. נשרקה עבירה מגן נגד אחד משחקני בני השרון אך היה נדמה כי השופט (לדעתי רייניש) היה צריך לשרוק לצעדים. לי ניילון נעמד וסימן צעדים תוך כדי שהוא צועק משהו לשופט. השופט נתן לניילון עבירה טכנית. עד כאן התיאור היבש.
שאלנו ישר את טוד למה ניילון קיבל טכנית. טוד הגיב ישר, אצלי הוא היה מקבל טכנית הרבה יותר מוקדם. כן, שחקנים תמיד פחדו ממנו.
לדעתי אם המשחק היה צמוד, השופט לא היה שורק את העבירה הזאת.

בכל מקרה, זה גרם לי לחשוב שמשהו בסגנון הזה יכול להיות מבצע של המנהלת\ערוץ הספורט.איזה תחרות שהזוכה בא מקבל פרשן אישי למשחק כלשהו. זה יכול להיות במגרש כלשהו, או בבית האוהד.
תחשבו איזה כיף יהיה לראות משחק יחד עם שימי ריגר. או עם עופר שלח. או לחילופין עם מודי בראון. אומנם הוא לא פרשן, אבל איזה כיף יהיה.

אם מישהו שואל, ניצחנו בגלל ששמרנו טוב. או בגלל שאשקלון לא כל כך טובים (ומזל טוב על השחקן החדש שלהם)

הנה השחקן הגנה הכי טוב של בני השרון

אשקלון

היה במשחק קצת קהל של אשקלון, ומשום מה היה לו שיר על אליצור. לפי מיטב זכרוני לקבוצה קוראים עירוני אשקלון. אז למי הם בדיוק שרו?

שיהיה לכולנו בהצלחה בסיבוב השלישי

אחרי ערב כזה אני חייב לכתוב. אי אפשר להיות בשקט.

אכן היה ולנטיין'ס דיי נחמד, והפרק הראשון של השרדות היי גם נחמד, אבל מה תגידו על עידו סטולרו?
מי?
בדיוק! סטולרו קלע 11 מתוך 86 הנקודות שהפועל חולון קלעה כדי לנצח את הפועל ירושלים במלחה.

תקציר האירועים- 12 שורדים ושני מאמנים קובצו בקבוצה אחת. התברר שההפקה טעתה בחישובים ואין מספיק כסף לפרסים. דגן, קלע גלבוע היה המודח הראשון. למזלו תוכנית הריאלטי של עמית גל קלטה אותו עוד לפני תחילת העונה. מיד אחריו פרש המאמן המליין. הוא הבין שכסף והצלחה הוא לא יראה כאן, ולו כבר יש את הכסף, אז למה הוא צריך את זה?
את המנהיגות לקח דני, מאמן חולון. הוא השתתף כבר בעונה קודמת. איתו חזר לעונה נוספת מורן, שחקן כל מקום בארץ.
לפני שבוע, קרה הטוויסט הגדול. הפעם ההפקה ממש השתגעה. דני, מאמן חולון, מורן, שחקן כל הארץ, ג'יימי שחקן "ישראלי", ניר גבוה לא כל כך גבוה, ועמית, רכז רעננה (כן, ככה אני זוכר אותו) זומנו לחדר האח הגדול וגילו שעליהם להחזיר כסף להפקה. לאחר שלא הסכימו, הוחלט להדיח ללא התרעה את רוברט, גבוה צרפת, ואת אריק, אחד מהשורדים הגדולים של עונת 07/08.

לפני משימת ההדחה

עם מה נשארנו? בא-לגן גדול מאוד. וזה עוד בלי שהזכרנו את טולברט וליאור שגב.
אבל מה, שבט חולוניה הגיע למשימת ההדחה היום וכנגד כל הסיכויים, כמעט בלי ספסל, ניצח את שבט הקוטשים המביכים.

בואו נעזוב את השרדות לרגע- אני הייתי בטוח שירושלים הולכים לקרוע את חולון. הצעתי לאוהד ירושלים בעבודה אפילו יחס די נדיב לטובתו. הוא מצידו אמר בפסימיות האופיינית שירושלים הולכים להפסיד.
מה לעשות? טעיתי שוב. וטוב שכך. בני השרון עלתה למקום השני.
המשחק הזה יחד עם ההצלחה של הפועל תל אביב בגביע, שוב מעלה את השאלה- למה אנחנו צריכים כל כך הרבה זרים בליגה שלנו? התשובה קלה- אנחנו לא! בואו נפסיק עם החוק הרוסי הזה, ונחליט- רק שלושה זרים לקבוצה. אנחנו רוצים לקדם את הכודרסל הישראלי, לא שום דבר אחר.

המקרה ההזוי של העונה
ואי אפשר בלי לציין את הפציעה הכי מטופשת מאז הפציעה של קניזארס (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1897528,00.html). איך קוז'יקרו הצליח לשבור את היד של ווילקרסון?

משהו מדהים לסיום
לסיום- קבלו את סוף המשחק של לימוז נגד שלטון וישי (תודה לפליקס מכדורסלע- האתר של ערן סלע)
http://www.youtube.com/watch?v=hZRmSswWAAc

ראיתי ביום שישי את אמיר ויינטרוב זוכה באליפות ישראל בטניס. ראיתי רק את השני משחקונים האחרונים של המשחק ולכן אני לא יכול להעיד על איכות המשחק. אני כן יכול להגיש שהסוף שלו היה מותח. ממש מותח. שובר שווין במערכה אחרונה, נקודות משחק לשני הצדדים ובסוף האנדר-דוג מנצח.
ויינטרוב הוא סיפור מעניין. הוא בן 24 ורק עכשיו הוא פורץ. הוא העפלי החודש לדירוג השיא שלו- 278.
תוכלו לקרוא עוד על הסיפור האישי שלו בכתבה עליו בהארץ- http://tbk.mako.co.il/article/1497711.
כרגע הוא המדורג הישראלי השני בדירוג הגברים. הוא כבר עבר את הראל לוי ואת נועם אוקון. יותר נכון להגיד שהוא התקדם קצת והם בעיקר עברו אותו לאחור. מדהים שעם הנתונים האלו, נבחרת ישראל החזיקה עד לאחרונה מעמד בבית העליון של גביע דיוויס.
כל אלו גרמו לי לחשוב שנבחרות ישראל תמיד מצליחות להוציא יותר מסף כל החלקים שלהם. זה נכון בטניס, כדוריד, כדורסל. אבל למה נבחרת הכדורגל מוציאה תמיד פחות מסך כל חלקיה? מה הבדל?

שוב לא נעלה לאליפות

זה הכל עניין של אגו?
לדעתי הכל מתחיל במעמד השחקנים. שחקני הכדורגל הישראלים בארץ הם כוכבים. כולם מדברים עליהם והם הגורם במרכזי בקבוצות שלהם.  שחקני הכדורסל הישראלים לעומתם, הם כמעט תמיד לא השחקנים המובילים בקבוצות שלהם. בנוסף רובם פחות מפורסמים ומרוויחים פחות כסף. הם לא יוצאים עם דוגמניות ולא מסתובבים עם עבריינים.
כל זה מוביל למסקנה שלי שלשחקני הכדורסל יש הרבה יותר מה להוכיח שהם משחקים בנבחרת. הם רוצים הרבה יותר וישקיעו הרבה יותר. תראו את גרין שמשחק תמיד עם גב חצי שבור. או את טפירו ששיחק בנבחרת גם על רגל אחת

הוביל את הנבחרת הרבה שנים

אבל אז הגיע גיל שאמר לי היום שגם מיקי ברקוביץ וחבריו היו שחקנים מובילים. הם היו גם מפורסמים מאוד והרוויחו כסף לא רע בכלל. עדיין הם הצליחו מאוד בנבחרת. אז יכול להיות שהסיבה היא אחרת?
למה נבחרת הכדורגל שלנו נכשלת באופן קבוע? מה לא עובד שם?
כנראה משהו באמת רקוב שם. בשחקנים, בקבוצות ובעיקר בהתאחדות. אבל גם התאחדות הכדורסל רקובה. אז מה קורה פה? אני לא חושב שהשחקנים פחות חכמים או פחות פטריוטים. אז מה הבעיה שם? מה אתם חושבים?

תוקם ועדת חקירה מיידית!

שלום שלום,
הרבה זמן לא כתבתי. ענייני חתונה וכאלה. אבל הנה, עכשיו אני שוב כאן.
אז יאללה, בואו נתחיל.
מייסאו באסטון. וואו איזה החתמה. הנה התכתבות עם חבר מהעבודה:

אני: אומנם שם מוכר ואטרקטיבי, אבל זקן שפחות או יותר לא שיחק מאז שעזב את מכבי….
הוא: נראה לי שנפלתם לגמרי על השכל.
אני: ממש פותחים בית אבות אצלנו
הוא: אולי תחתימו גם את פפי? (הוא אוהד ירושלים)
אני: אני חשבתי דווקא על אולסי פרי
הוא: גם. שמעתי שהאפמן מחפש קבוצה.
אני: ואת שטיינהאור או פליישר כחיזוק ישראלי

אז זה העניין. זה שוב הימור של בני אקוניס השרון. לדעתי סם הוסקין היה הימור גדול יותר. הוא היה פצוע איזה שנה וחצי. באסטון לעומתו פשוט לא כל כך שיחק מאז שהוא עזב את מכבי. לפחות אין ספק שזה צעד שיווקי מצוין. חבל שהוא לא ישחק ביום ראשון נגד מכבי. זה יכל להיות אפילו יותר דרמטי.
מה שחסר לבני השרון זה מחליף לג'יימס שיכול לשחק משהו כמו 10-15 דקות. יש סיכוי שבאסטון יכול למלא את התפקיד הזה בצורה מצוינת. עם הפיינל פור, צריך שהסגל יהיה טוב בסוף השנה. יש עוד זמן להגיע לכושר טוב.

שון ג'יימס, עוד אין לי תמונה של באסטון

לפני שאסיים אני רק אגיד שממש מעצבן אותי שמכבי משחקים כל כך יפה. זה ממש קשה לי. כל הכבוד לדיוויד. למאמנים הישראלים האחרים יש מה ללמוד ממנו

שבת שלום
עומר

1- לא הגיע הזמן שיקום גוף אוהדים רציני לנבחרות ישראל? טוב, רציני זאת לא מילה שמתחברת עם הצירוף נבחרת ישראל. צירוף שמתחברים יותר טוב נתחרזים עם שערות ושינוי. אז אנחנו לפחות צריכים שיקום מישהו ויגדיל את הרפטואר שירים של הנבחרת. אנחנו כבר שנים תקועים עם שנים וחצי שירים:
1- אל אל ישראל
2- הכחול עולה עולה
2.5- ספירה לאחור מ-10 עד ל-0 ואז – "ישראל מלחמה!".
לא מגיע לנו קצת יותר מזה? תאמינו לי. לקבוצה שאני אוהד יש רק שיר אחד. זה לא מספיק כדי להחזיק משחק שלם. להמון קבוצות בארץ יש אחלה שירים אז צריך ליבא כמה גם לנבחרת. יאללה, תתחילו לעבוד.

2- אם כל הרעש סביב הפורוורדים של הנבחרת, שחכנו קצת את הגארדים. לדעתי נעימי ואוחיון מחזיקים יפה את עמדה 1. אם נכניס לחישוב את מקל, נראה שיש לנו על מי לסמוך בעמדה הזאת בשנים הקרובות. נעימי ממש השתפר בשנתיים האחרונות. הוא שומר יותר ומשחק קצת קבוצתי יותר (אבל לא מספיק). אבל את אוחיון אני הכי אוהב. הוא מביא לפעמים למשחק דברים לא צפויים שמשאירים אותך עם פה פעור וידים על הראש. מסירות מדהימות וחדירות מדהימות. השנה הוא שיפר קצת את הקליעה שלו וגם התחיל להטביע. יש בו משהו מיוחד. הוא גם נראה ילד טוב כזה עד שהוא חוטף לך את הכדור.

תראו כמה מהר הוא מזיז את היד

3- בדרך כלל יש תחושה שכל נבחרות ישראל מוציאות יותר מסך הכשרון של השחקנים. זה נכון לגבי נבחרת הכדוריד, נבחרת כדורעף נשים, נבחרת הכדורסל ועוד. זה ממש לא נכון לגבי נבחרת ישראל בכדורגל. למה? מה ההבדל?
אם נשווה את הכדורגל לכדורסל נראה שזה מתחיל מהשכר המופרז שמקבלים בליגת העל בכדורגל. זה ממשיך בעובדה ששחקני הכדורסל בארץ הם בדרך כלל כינור שני לזרים בקבוצות שלהם. כינור שני? טעות שלי. לפחות רביעי. זה נותן להם הרבה מוטיבציה. יש להם מה להוכיח.
הסיבה האחרונה היא ששחקני הכדורסל נראים הרבה יותר אינטיליגנטים ונראה שבאת חשוב להם לייצג את המדינה.

טוב. נתראה ביד אליהו. בהצלחה

העם רוצה כדורסל. זה ברור. עבר המונדיאל, יש עוד הרבה זמן עד הצ'מפיונס, העם רוצה כדורסל.
בדרך כלל אני מדבר רק בשם עצמי, אז איך אני בכלל מעז להגיד כזה דבר?
התשובה קלה – ראיתי את זה. לא, אני לא נביא אבל באמת ראיתי את זה. כחול על גבי לבן בשתי הזדמנויות שונות. הסכיתו נא ושמעו.

יום שני שעבר, הדר יוסף
בצהרי יום שני שעבר, התקשר אלי חברי גיל והציע שנלך לראות את משחק האימון של נבחרת ישראל נגד נבחרת הולנד. אחרי התלבטות קצרה, אמרתי "למה לא". הרי זה בחינם, ליד הבית וכבר כמה חודשים לא ראיתי כדורסל ישראלי. מכור כבר אמרתי?
יצאנו לכיוון המגרש וכבר בכניסה לחניה הבנו שקורה כאן משהו. החניה היתה פשוט מלאה. מלאה.
בדרך מהחניה למשחק ראינו כבר אנשים שחוזרים לחניה ואומרים שהאולם מלא ולא מכניסים. כמובן שהמשכנו לכיוון האולם ונכנסנו (בדרכים חוקיות בלבד כמובן).
האולם היה מפוצץ. ברור שלא היה מקום ישיבה. גם מקום עמידה לא היה כל כך. עמדנו בצפיפות עד שהזיזו קצת את המצלמות של ערוץ הספורט ופינו עוד מקום. גם אז עמדנו כל המשחק. מי היה מאמין.
לדעתי 90% מהאנשים מאולם לא היו במשחק אימון של הנבחרת. גם אני לא. אז למה הגיעו כל כך הרבה אנשים?
אולי בגלל שיבק לבן השיער? או אולי בגלל יוגב, או יובל? מה עם אלישי או קוקיה?

אלוף ישראל

יש גם את אליהו אלוף ספרד או טל המכביסט הנצחי. לא, זה לא זה. זה לא בגלל הנבחרת המלהיבה שיש לנו ולא בגלל שהעם אוהב כדורסל. זה בטוח בגלל עומרי שלנו שנלחם בכל הגויים אי שם בגולה הרחוקה. כולם רק רוצים לגעת קצת באבק כוכבים.
אז זאת לא כל התשובה לדעתי. כן, לעומרי יש חלק מאוד גדול בהעלאת העניין בנבחרת שלנו ובכדורסל הישראלי בכלל, אבל לא רק. איך אני יודע? הקשיבו לסיפור הבא:

יום ראשון (שלשום), בית דני
הפעם איתן הציע לי ללכת למשחק המכריע של נבחרת הנוער באליפות אירופה לדרג ב'. גם נעודד את הילדים, גם נראה עוד קצת כדורסל. מה יכול להיות רע?
הפעם דווקא מצאנו חניה בקלות ונכנסנו בקלות לאולם אבל מה ראינו? שוב, האולם מלא לגמרי. שוב לא היה לנו מקום לשבת והיינו צריכים לשבת על הרצפה. הפעם עומרי כספי שלנו לא שיחק. לעומת זאת שיחקה נבחרת שרבים מהאנשים בכלל לא מכירים. אז מה העניין? העם רוצה כדורסל. לא פחות ולא יותר.
והשבוע הוא יתחיל לקבל את זה.

ועוד דבר אחד אחרון- חבל שהפסדנו. זה היה קרוב. ובר טימור הוא אחלה שחקן. ממש מזכיר לי את קטש רק עם הגנה. חבל שהוא לא קלע בסוף את העונשין, אבל אני בטוח שהוא יתגבר על זה. עכשיו רק צריך איזה מאמן עם ביצים שיתן לו צ'אנס כבר השנה בליגת העל. אין שום סיבה שלא. הוא לא רוביו, אבל בקנה מידה ישראלי הוא בהחלט כן.
ועוד דבר לגמרי אחרון- גבירותי ורבותי, please welcome back – לי ניילון

מה יהיה בסופנו? מי יודע

המונדיאל נגמר כבר לפני כמעט שבועיים, אך זה מרגיש כאילו עברו כבר שנתיים.

התחלנו בסיבוב ראשון חלש, ואחריו בסיבוב שני מצוין. שלבי הצלבה היו טובים ובסופם הגיעו שתי הנבחרות האהודות עלי לגמר. איך הם גמלו לי על האהדה? בגמר הגנתי חלש.
בבוקר שאחרי הגמר הרגשתי להפתעתי תחושת הקלה גדולה. לא הבנתי למה. הרי המונדיאל היה משהו שציפיתי וחיכיתי לו. גם די נהנתי ממנו. ראיתי משחקים עם חברים ומשפחה, הייתי אצל הרבה חברים והרבה היו אצלי. יצאתי לפאבים לראות משחקים ומה לא. תענוג.
אבל המונדיאל היה גם חודש צפוף ועמוס שלא משאיר לך זמן לשום דבר אחר. לכל זה התווסף שבזמן המונדיאל היה לי גם לחץ בעבודה. הייתי קצת בעומס יתר. ראיתי כדורגל, עבדתי וישנתי. מעייף קצת. אני בטוח שאתם כבר מרחמים עלי. אם היתה במונדיאל איזה נבחרת "שלי" באמת, אז המצב היה כנראה יותר טוב. אבל כולנו יודעים שתהיה רכבת תחתית בתל אביב, שלום עם הפלסטינאים, חברי כנסת לא מושחתים, וטיולי סקי ללבנון לפני שנבחרת ישראל תעפיל למונדיאל, אז זה המצב.
אז לשמחתי נגמר המונדיאל. אבל גם לצערי.
עכשיו יש לי זמן ללכת לים, לקרוא, לכתוב ולטפל בגינה. להשקיע בבת זוגתי שתחיה (יאיר לפיד- אני מאחוריך!) ולהנות. איזה תענוג. אבל אתם יודעים מה חסר בחופש הזה? קצת ספורט.
מה לעשות, אני מכור. אז מה אני כבר יכול לעשות כדי להעביר את הקריז?

1. כדורגל ישראלי במוקדמות גביעי אירופה? boring!!!
2. שידורים חוזרים בערוץ הספורט? כמה אפשר כבר לראות משחקים בשידור חוזר? אם היו משדרים את משחק האליפות של גלבוע גליל הייתי רואה. כל השאר לא מעניין.
3. שחר צוברי באליפות אירופה בגלישת רוח? מעניין, אבל אי אפשר באמת לראות תחרויות גלישת רוח. next!
4. אליפות העולם בהוקי שדה (ותודה להוט שהעלו לנו את הערוץ המצוין eurosport2)? אומנם זה הספורט עם הנשים הכי יפות בספורט, אבל את מי זה בכלל מעניין?

נבחרת הולנד זוכות מדליית הזהב בהוקי שדה. מש"ל

אחרי כל האפשרויות האלו, נשארתי עם האופציה המועדפת עלי- מוקדמות אליפות אירופה בכדורסל. כדורסל ישראלי כחול לבן מאוד מעניין אותי ואני צופה שגם יהיה מותח. אחרי הרבה שנים יש לנו נבחרת טובה עם שחקנים חזקים בהרבה עמדות. אז נכון, עדיין יש לנו נחיתות מתחת לסל (בעיקר בלי קוז'י קיר בטון), אבל תראו איזה נבחרת יש לנו:
אחד שחקן NBA, אחד אלוף ספרד, עוד שחקן שנבחר למצטיין של הקבוצה הספרדית שלו ששיחקה בליגה הראשונה, ופניני אחד שירביץ לכולם. בנוסף יש לנו אחלה רכזים, ואחרי הרבה זמן יש לנו גם אחלה קלעי 3 (לא רק בלותנטל, גם פניני, הלפרין וכספי) ובכלל קבוצת התקפה טובה. אם תהיה לנו הגנה טובה, זאת אחלה נבחרת. יש למה לצפות. זה מתחיל ממש עוד מעט בשמיני לאוגוסט.
אבל השמיני לאוגוסט זה עוד רחוק. הקריז ממש הורג אותי. הגעתי למצב שאני שוקל ברצינות ללכת לראות את המשחק של נבחרת הנוער במסגרת אליפות אירופה לדרג ב' ביום שבת בבית דני. מה רע? זאת עדיין נבחרת ישראל ואני עדיין מכיר שם כמה שחקנים. אחרי שיטוט קצר בפרויקט סיקור האליפות של האתר ספסל אני אפילו מכיר שם יותר שחקנים. לפי ספסל זה אמור להיות משחק קל, אז למה לא לבוא ולעודד קצת את הילדים? אולי הם יעודדו אותי חזרה.
חוץ מזה, ממש לא מזמן הציע לי חבר ללכת לראות את טורניר ההכנה של הנבחרת. כנראה אני לא המכור היחיד. אנחנו כבר חצי שנה מדברים על הסגל המומלץ לנבחרת ועל מי אנחנו חושבים שצריך לפתוח בחמישיה. אז אנחנו כבר לא יכולים לחכות.
מעניין אם הולכים לקדם את המשחקים האלו (אני מהמר שלא). יש פה אחלה פוטנציאל שיווקי. הזזדמנות לראות את הישראלי הראשון בNBA חוזר הביתה לנבחרת ומצטרף לחבריו משנים שעברו. אפשר למלא ככה את יד אליהו.
טוב, אז שיהיה בהצלחה לנבחרת הנוער ולנבחרת הבוגרת והמשך שבת שלום לכולם (טוב, אז גם שבוע טוב למי שיקרה את זה בעוד כמה ימים…)

עומר

גלבוע גליל אלופת המדינה. אני חייב להגיד שלא ראיתי את זה מגיע בתחילת העונה. למען האמת גם לא בהמשך העונה. חשבתי שאם איזו קבוצה תקח למכבי את האליפות זאת תהיה הפועל ירושלים. אם לא ירושלים, אז חיפה. אבל הרבה מים זרמו בגעתון ומכבי שוב לא אלופה. יותר מזה, ירושלים האלטרנטיבה  הניצחית שוב לא זכתה באליפות. כמו שאמר לי פעם איש זקן, כשיש סלע גדול שמצל עליך ועל כולם, לא תצליח פשוט לשבור אותו. אתה צריך לקטוש אותו.
מה שהכי הפתיע אותי היתה העובדה שאנשים לא התרגשו מהאליפות של גלבוע גליל. היה לי קשה למצוא אנשים לחגוג את המאורע איתם על כוס בירה. זה לא בגלל שזה לא עניין אותם אלא בגלל שזה כבר לא ביג דיל שמכבי לא אלופה. לכן לדעתי זאת גם לא סנסציה. זה היה באויר כבר הרבה זמן. מאמצע העונה אנחנו כבר יודעים שמכבי קבוצה מוגבלת. רק היינו צריכים קבוצה שתבוא ותרים את האליפות מהרצפה. בני השרון, קבוצתי האהודה כמעט עשתה את זה אבל רק כמעט. לפחות היא הראתה לכולם שאפשר לעשות את זה.

מתכונן להנפת הצלחת

בשורה התחתונה, בשלוש השנים האחרונות מכבי זכתה בגביע אחד ובאליפות אחת. דרך אגב, זה בדיוק המאזן של הפועל חולון באותה תקופת זמן. הפיינל פור יצר לנו ליגת כדורסל פתוחה לגמרי. העובדה המעניינת (לפחות אותי) היא שמאז שהתחיל הפיינל פור, מספר הפעמים שמכבי זכתה בגביע המדינה ירד מאוד. איך זה קשור? שיטת הגביע לא השתנתה בכלל. העניין הוא שקבוצות הבינו שיש להן סיכוי לזכות בתארים. עם הריח הגיע התאבון ופתאום יש לנו הרבה קבוצות טובות בליגה. האלופה החדשה, מכבי חיפה, הפועל ירושלים, ברק נתניה, הפועל חולון , בני השרון.
זה נכון שהפיינל פור היה שינוי מאוד גדול, וייעודו היה להקל על קבוצות אחרות לזכות באליפות ולהקשות על מכבי, אבל אני לא חושב שאפשר להגיד שהוא פחות ספורטיבי מפלייאוף. הפלייאוף נכנס כדי להגביר את העניין ולא את הספורטיביות.  כשהוא נהיה לא מעניין, החליפו אותו בפיינל פור. פיינל פור הוא לא מילה גסה. אליפות המכללות מוכרעת על ידי משחקי נוק אאוט בלבד. הNFL מוכרע במשחק אחד. גם היורוליג, ליגת האלופות והמונדיאל. העניין בליגה רק גבר. לראייה אפשר לראות את נתוני הרייטניג של הליגה שעולים כל הזמן. הרייטינג של הליגה אפילו עבר לפעמים את הרייטניג של המשחקים של מכבי ביורוליג.

איזה עונה הוא נתן

דרך אגב, הפלייאוף הוא ממש לא ספורטיבי. מכבי זכתה כמה עונות באליפות בגלל שהיא היתה טובה בפלייאוף למרות שהיא היתה רעה במהלך העונה. אם רוצים להיות ספורטיבים לגמרי, האליפות צריכה להיות מוכרעת כמו בכדורגל (רק בלי קיזוז). הקבוצה שצברה הכי הרבה נקודות בסוף העונה היא הקבוצה שתזכה באליפות.
אם כבר מתלוננים על ספורטיביות, איך לא מדברים על שריון המקום ביורוליג? זה כבר עניין מאוד לא ספורטיבי ולדעתי זאת צביעות לא קטנה מצד מכבי להשאיר את זה מחוץ לדיון.
מכבי צריכה להאשים רק את עצמה. הפיינל פור הוא לא הסיבה שמספר האנשים בארץ ששמחו על האליפות של גליל הוא גדול יותר ממספר האנשים שהיו עצובים מאובדן האליפות של מכבי. אובדן הצביון הישראלי של מכבי גרם לזה.
לסיכום לדעתי היתה אחלה עונה ואני לא מדבר רק על הסיום שלה. היו הרבה משחקים צמודים, עולה חדשה שבמפתיע הגיעה עד לפיינל פור, חזרה ראשונה בהיסטוריה מ2-0 ל2-3, כוכב תיכונים עולמי שנזרק במהלך העונה, מאמן נשים מנוסה שהצליח בתת תנאים להשאיר את הקבוצה שלו בליגה, סדרת פלייאוף שגררה את מכבי עד לסיום המשחק החמישי, והצלחות יחסיות באירופה למכבי וירושלים. וזה עוד בלי לדבר על חולון, חיפה שלא הגיעה לפיינל פור ועוד ועוד
ועוד קטנה
שמתם לב לגלגלון של גוני יזרעאלי עם הבאזר של משחק האליפות?

אלוף פעם שניה

אין שמחה כמו שמחה לאיד. ומה אם זאת גם שמחה וגם שמחה לעיד? פעמיים כי טוב!
2-2. מי חשב שנגיע לזה? חלק מהקהל הקבוע של בני השרון בכלל לא הגיע למשחק. אחרי שני ההפסדים הממש לא נעימים למכבי, אנשים ויתרו על התענוג. הם הפסידו אחלה משחק.
אני חושב שאת הניצחון הזה צריך לרשום על שמו של דן שמיר. הקבוצה הגיעה מוכנה למשחק. המשחק כולו היה בקצב של בני השרון והקבוצה עשתה מה שהיא רצתה. הכדור הלך פעם אחרי פעם פנימה וההתקפות היו קבוצתיות ומתוכננות. בצד ההגנתי, השחקנים ירדו להגנה בטירוף כדי למנוע ממכבי לרוץ. בנוסף לא היו שמירות כפולות על הגבוהים והיה חיפוי יפה אחרי חילופים. ארז כץ פשוט חיסל את אנדרסון בהגנה אישית. ובחסות המטריה האוירית של תיישון ג'יימס, לא היו סלים קלים.

הכין את הקבוצה מצוין

דוגמא טובה להשפעה של דן שמיר היה אפשר לראות בדרך שבני השרון יצאה מפסק הזמן האחרון במשחק. מכבי בדיוק קלעה 2 שלשות רצופות וצימצמה ל6 הפרש. כץ מוציא את הכדור מאמצע המגרש. נותנים חסימה דווקא לבן רייס שדופק ספרינט להתקפה ומקבל כדור. צריך לזכור, רייס בן 20 וכדור מכריע באמצע מומנטום הולך אליו. הוא יכל ללכת לסל, אבל הוא מסר לטאקר שחתך מאחוריו לכיוון הסל וזה נגמר בהטבעה. מהלך מנצח.
גם ההכנה המנטלית היתה טובה. לא קל לבוא אחרי שתי תבוסות עם ראש מורם ולנצח משחק כנגד כל הסיכויים.
עוד אלמנט חשוב היה פי.ג'י טאקר. הוא שיחק בסדר עד טוב במשחקים 1 עד 3 בסדרה. במשחק הזה הוא בא כדי לנצח. ראו את זה באנרגיות שלו, ב4 הטבעות שלו ובהגנה שלו. הפעם הוא לא נתן לפניני להוציא אותו מהמשחק.

מתרכז כבר לקראת המשחק הבא

אם דן שמיר ניצח את המשחק, אין ספק שפיני הפסיד אותו. כמו במשחק הראשון, התחושה היתה שזהו משחק האימון הראשון של השחקנים ביחד. אין תרגילים, אין שטף. רק פיק אנד רול פה ושם וזהו. מכבי של השנה היא אוסף של שחקנים ולא יותר מזה. פיני יכול להאשים את השחקנים כמה שהוא רוצה, אבל הוא בנה את הקבוצה, הוא הביא את אותם שחקנים והא אחראי לבנות מהם קבוצה. אז נכון, זה היה הישג גדול להגיע להצלבה ביורוליג, אבל זה לא מצדיק את היכולת העלובה הזאת של המאמן.
בנוסא אחר- הרבה נכתב כבר על היכולת של הישראלים של בני השרון השנה, והנה בשני הנצחונות בפלייאוף הישראלים קלעו 28 ו27 נקודות. אין ספק שהם היוו חלק משמעותי מהנצחונות (וכמובן גם מההפסדים). בן רייס נתן קפיצה קדימה בפלייאוף הזה. הוא נותן הגנה טובה, נע הרבה יותר בלי כדור וזורק עם יותר בטחון. יש למה לצפות.

אז מה יהיה?

בפעם האחרונה שמכבי הגיעה למשחק חמישי בפלייאוף בליגה היא הפסידה אותו לגליל ופיני גרשון. חוץ מזה שזאת סטטיסטיקה נחמדה זה לא אומר כלום. בחלק מהזמן מאז לא היה פלייאוף ובחלק מהזמן סדרות של הטוב מ3. אז האם יש לבני השרון בכלל סיכוי (והאם יש לי בכלל סיבה להגיע ליד אליהו)?
כולם יכתבו ויגידו שמכבי הולכת לפרק אותנו ושאין לנו סיכוי בכלל. אז אני אענה שאותם אנשים גם אמרו שהסדרה תגמר 3-0 והיא הסדרה הכי פחות מעניינת בפלייאוף העליון. אז הנה, זאת הסדרה היחידה שעדיין משוחקת.
אני לעומת זאת אגיד שבמשחק הבא הולך להיות הרבה לחץ על מכבי. מזרחי יהיה בכל אימון עד אז והוא יכנס לדבר עם השחקנים (הוא בטח כבר נכנס לצעוק עליהם בחדר הלבשה בהרצליה) ולהסביר להם את החשיבות וכמה עומד על הכתפיים שלהם. בנוסף התקשורת כבר אומרת שברור מה יהיה ושלבני השרון אין סיכוי וזה פועל לטובתנו (מזל שאין הרבה אנשים שקוראים את הבלוג שלי J).
נוסיף לזה בני השרון כבר ניצחה ביד אליהו לפני שבועיים, ובנוסף ניצחה את מכבי עוד פעם אחרי שמכבי כביכול התעוררה. ולא נשכח שפי ג'י טאקר כבר לקח אליפות ביד אליהו. אז אני בטוח שהשחקנים מאמינים וחושבים שהם יכולים.
אז האם המשחק תלוי רק במכבי? אני לא חושב. מכבי עדיין הפייבוריטית ויש לה שחקנים יותר טובים, אבל גם לבני השרון יש מה למכור. אם השחקנים לא יפחדו ויבואו בלי לחץ לתת את המשחק שלהם, הכל יכול להיות. לדעתי המשחק תלוי גם בשופטים. חברי איתן אמר (ואני לגמרי מסכים איתו) שאם השופטים יתנו להרביץ זה יהיה לטובת מכבי. מכבי תרצה משחק כמה שיותר אגרסיבי כדי להוציא מהמשוואה את היתרון הפיזי של בני השרון.
לסיכום, יהיה חם אש. אני אהמר על בני השרון (כאילו שיכלתי להמר אחרת). הנבואה ניתנה לשוטים…

זה היה ערב ארוך.
אחרי שנגמר המשחק הייתי גמור. הרגשתי כאילו מכבש נסע עלי הלוך וחזור במשך 3.5 שעות. זה היה נורא. למי שלא מבין, אני מדבר על המשחק השני בין בני השרון למכבי.
אבל במקום לדבר על דברים רעים, בא לי לדבר על דברים טובים.
יניב גרין היה גדול. אומנם הוא קלע "רק" 10 דקות, אבל הוא נתן הגנה גדולה. גרין הוכיח שהגנה זה לא רק לחסום שחקן. זה קודם כל מתחיל בשמירה על השחקן שלך ולא לתת לו להגיע לזריקות קלות. הוא פשוט שומר הרבה יותר טוב מפישר ולאזמה. אומנם הוא לא יחסום כמוהם, אבל התרומה שלו תהיה הרבה יותר טובה.
מכבי עשו טעות גדולה עם גרין. הוא שחקן יורוליג לגטימי. אני לא אומר שהוא היה צריך לשחק 30 דקות במשחק, אבל היה מקום לתת לו 10 דקות לפחות. מכבי גם היו מרוויחים שחקן ישראלי מחליף למשך שנים, גם מגדילים את הזהות הישראלית וגם משפרים את ההגנה. אין לי ספק שבסדרה נגד פרטיזן הוא היה תורם הרבה. לדעתי הוא היחיד במכבי שיכול לשמור על הענקים של פרטיזן.
אבל מה אני מבין…

אהרוני וטאקר מנסים למצוא פתרון למצב הלא נעים הזה

לפני המשחק היתה לי תחושה טובה. היה לי ברור שרוב הסיכויים שמכבי נותנים לנו בראש, אבל הרגשתי שאנחנו עולים ל2-0. דווקא צדקתי. בני השרון קלעה את הסל הראשון והובלנו 2-0. אבל זאת היתה הפעם האחרונה שהובלנו. נראינו פשוט רע. מכבי פשוט חיסלה אותנו בהגנה. לא הצלחנו לעשות כלום. זה היה ממש מרשים.
אם אני אנסה להיות חיובי, אני אגיד שבגלל שמכבי קרעה לנו את הצורה, יכול להיות שהיא תבוא שוב שאננה למשחק השלישי. כמו שאומר הפתגם: עדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה לפני ששופכים לך אותה בפנים.

בנושא אחר:
אני לא יודע מי קבע שיהיה מחזור פלייאוף באותו יום של גמר היורוליג, אבל זאת לא החלטה טובה. תנו ליורוליג את הכבוד הראוי לו ותנו לנו לראות את המשחק בכיף.
עומר