כמה זה מעצבן.

המשחק היה צריך להיות שלנו, והתחושה היא שהפסדנו רק בגלל השופטים. כולם סביבי חשבו שהם פשוט היו נגדנו. טוב, מצד שני כל מי שהיה סביב אוהד בני השרון, אז אובייקטיביות לא היתה שם. כמו שאמר לי פעם נזיר בודהיסטי שמעולם לא פגשתי "מי שמסתכל רק קדימה חושב שהוא ראשון. מי שמסתכל גם לצדדים יכול להבין שהוא לבד". אז הסתכלתי הצידה וראיתי את האוהד ירושלים שעובד איתי. גם הוא חושב שהיתה על קלנסי עבירה, אך בניגוד אלי חושב שארז כץ כן עשה עבירה על נעימי.

עם כזה שיפוט, אני לא מסתכל לשום כיוון

אבל למה לדבר כל כך הרבה על אנשים אחרים? בואו נחזור אלי.
במהלך כל המשחק, חשבנו שהשופטים נגדנו. אני העלתי תאורית קונספירציה. בשבוע שעבר בני השרון חטפו עבירות טכניות על ימין ועל שמאל. בני השרון התלוננו על השיפוט בפומבי. התחושה שלי היתה ששלישיית השופטים החליטה ללמד את הקבוצה לקח ולהראות להם שבפעם הבאה יסתמו את הפה. תכלס, זה נראה שהם הצליחו.

אולי אני קצת חי בסרט, אבל מאז שהתפרסמו חלקים מהספר של טים דונגאי, שופט הNBA שהימר על משחקים אני כבר לא יודע. הוא מספר בספר שלו שאחרי שאלן אייברסון יצא נגד השופטים, הם החליטו להראות לו מי הבוס והפסיקו לשרוק לעבירות עליו. גם הם הצליחו.

זה היה ממש מייאש לצאת מהמשחק ולהרגיש שהתוצאה לא היתה תלויה בקבוצה שעודדתי. תחושה שמישהו החליט מראש על התוצאה. זאת תחושה שנבנית כבר תקופה. זה מתחיל עם העובדה שסמי בכר שפט בגמר הגביע למרות שהוא הודה בעבירה פלילית (למרות שהוא שפט לא רע בכלל). אז זה ממשיך עם חוסר המעש בעניין פרשת פאנן ומצטרף לעוד הרבה דברים מעצבנים.

אז מה עושים?

שאלה טובה. לא נראה לי שיש פתרון טוב. אבל אני חושב שהצעד הראשון צריך להיות להעביר את איגוד השופטים למנהלת הליגה. בסופו של דבר, מאז שמנהלת הליגה לקחה את השליטה בליגת העל, המצב מאוד השתפר. יותר תחרותיות, יותר שידורים, יותר כסף לקבוצות, ויותר קהל. אז למה שלא יעבירו להם גם את השופטים?
כל העניין הזה בעייתי. מה עושים לשופט שטעה? בואו נניח שיש איזו ועדה מקצועית שחושבת ששופט היה חד צדדי במשחק מסוים. אם הם יצאו נגדו, השופט הזה לא יוכל להסתובב בלי מטר של קללות.
עכשיו בואו נניח שהועדה החליטה שהשופט טעה לגמרי. אם הם יעירו לו, הם יכולים לערער את הסמכות של השופטים.
אני בעד לאמץ את השיטה של הטניס. לכל קבוצה יוקצו 1-2 ערעורים למשחק שלם. כאשר הקבוצה תחליט לערער השופט ישתמש בטלויזיה כדי לבדוק אם הוא צדק או לא.

נסיים במשפט שאמר לי איתן שהיה איתי במגרש: "אם השופטים הצליחו לגרום שהקהל קונצרטים של בני השרון יתנפל עליהם ביציאה מהמגרש, והם יצאו בליווי שוטרים, הם כנראה היו ממש גרועים"

המשך שבוע טוב
עומר

ואוו, זה היה קשה לתת את הכותרת הזאת לפוסט. קשה לי לכתוב כאלה דברים.  אבל אין מה לעשות, הוא עשה את זה שוב. מכל השחקנים בארץ, השחקן שאני הכי פחות רוצה לראות מול הקבוצה שלי בדקות הסיום הוא דריק שארפ. אין מה לעשות, הוא הווינר הכי גדול שמשחק בליגה שלנו כרגע. יאללה, שיפרוש כבר! אבל אותו אני לא שנוא. את גיא פניני אני שונא. אני לא יודע איך מישהו יכול לעורר ככה שנאה אצל כל האוהדים היריבים. יש מישהו שלא שונא אותו? וזה עוד אחרי שהוא שיחק אצלנו הרבה שנים. כל פעם שהוא קולע סל סיננתי איזה קללה.
קיבלנו בסוף גמר טוב. בני השרון היתה קרובה. אני חייב להגיד שבמשחק עם כל כך הרבה אמוציות, קצת קשה לי להיות אובייקטיבי. אני הייתי בטוח שהשופטים מקפחים אותנו. ככה חשבו גם הרבה מאוד אוהדי בני השרון לידי. בסופו של דבר, השיבוץ של סמי בכר סימן לנו שאיגוד השופטים משתין עלינו. חוץ מזה שסמי בכר הודה בהעלמת מס, הוא גם מסוכסך עם דן שמיר. בקיצור, ברור שאף אחד לא יהיה מרוצה ממנו. השאלה מה מישהו אובייקטיבי חושב. איך היה השיפוט?

יצחקי סוף כל סוף היה טוב. זה לא הספיק

הגעתי למשחק עם תחושה שבניגוד לאוהדי מכבי, לי אין מה להפסיד. חשבתי שמבחינת אוהדי מכבי, אם מכבי תנצח הם יהיו מרוצים. אם מכבי תפסיד אז זה יהיה סוף העולם בשבילם. מבחינתי אם בני השרון תפסיד- לא נורא. זה צפוי. אם היא תנצח, זה יהיה משהו מטורף. אבל כמו שאמר לי פעם טוני סופרנו- "מי שחושב שכלום לא יכול לקרות לו, בסוף נשאר עם הרגליים בתוך הבטון היבש ועם הראש בתוך המים". וכמה שהוא צדק. אחרי המשחק הייתי מבואס. יכלנו לנצח את המשחק הזה. היינו קרובים. אני אגיד אפילו יותר מזה, לנו הגיע לקחת את הגביע הזה. אבל אחנו עדיין לוזרים. כמובן שלא יכלתי להשאר לראות את דרק שארפ מניף את הגביע.  יש גבול למזוכיזם.
שמיר תכלס ניצח את פיני במשחק הזה. המשחק היה בקצב של בני השרון ועם הרבה הפתעות ששמיר הכין (רוזנפלט שומר על אנדרסון למשל). לדעתי הבעיה של שמיר היא שהקבוצה לא מוכנה לסיום צמוד. כבר כמה משחקים שבסוף המשחק בני השורן נתקעת בהתקפות האחרונות. ככה למשל נהריה ניצחה בהרצליה.

אז לאן עכשיו?
לאן ילכו כל המשתתפות בפיינל פור הגביע? מכבי תמשיך כרגיל בלידה אבל תפסיד ביורוליג. נתניה תמשיך לשמור על המקום החמישי. ובני השרון ואשקלון? נראה ביום שני. יש לי תחושה שבני השרון תנצח בחוץ סוף סוף.

אשקלון קצת רחוקה לי כדי לנסוע לראות את המשחק. למישהו יש 5 + LIVE?

עומר

היה משחק טוב בין גליל לירושלים. צמוד רוב הזמן. ביצועים יפים.
בואו נתחיל עם הישראלים. מי אמר שהחוק הרוסי לא עובד? גליל פתחה עם שלושה ישראלים (כדיר, מקל ויבזורי). בירושלים נעימי ואוחיון פורחים. איזה כיף לראות אותם משחקים. אחלה גארדים גדלו לנו כאן. לדעתי מקל הוא השחקן הכי שלם מבינהם. לעומת זאת את אוחיון אני הכי אוהב לראות. יצירתי, עושה דברים יפים. שיפר את האחוזים מהעונשין ואת האחוזים מהשלוש. פתאום הוא גם מטביע תוך כדי משחק. אחרי כל זה, בהתקפה אחרונה, הייתי נותן לנעימי את הכדור.

גל מקל

כולם אומרים שהחוק הרוסי גורם לשחקנים הישראלים לא להתאמץ. אני דווקא רואה את המגמה ההפוכה.  יבזורי הפך להיות שחקן הגנה מצוין בשנתיים האחרונות. כדיר שיפר את האחוזים מהעונשין, ועל אוחיון כבר דיברנו. בנוסף איזה שניים משחקים באיזו ליגה שכיחה בספרד, אחד בליגה ממש לא חשובה ביוון ועוד אחד בכלל לא הצליח אז הוא נסע לשחק באיזו יבשת רחוקה.
השופטים ממש עיצבנו אותי במשחק. הם נתנו לקטש טכנית בצדק, אבל זה נראה כאילו אחרי זה הם המשיכו להעניש את גליל עם עוד שתי עבירות שלא היו. כנראה אסתרון צריך עוד להתבגר. נו שוין. חוץ מזה רוב הזמן הם היו בסדר.

טוב, די לדבר עליהם. הגיע הזמן לדבר קצת עלי.
מחר חצי גמר גביע. לא ברור מה תהיה התוצאה? ביום חמישי מכבי תנצח את אשקלון בגמר. כל כך מתאים לנו לחטוף בראש מאשקלון. הם מגיעים עם מומנטום, עם שחקנים מנוסים ואנחנו אחרי הפסד לנהריה. אבל רגע, דן שמיר לקח כבר שני גביעים. ומולו יעמוד בית הלחמי. אולי הוא ישלוף משהו? גם לנו יש כמה שחקנים מנוסים. בלצ'ר, אוניקווה וארז כץ (אפילו אותי זה הצחיק). מצד שני, באשקלון משחק טולברט וכולנו יודעים מה זה אומר. כמו שגמד קטן שפגשתי פעם אמר לי- "זה לא נגמר עד שהגברת השמנה אוכלת את השמנת".

האם הוא יצליח לקחת גביע שלישי?

בחצי השני נראה לי די אבוד לנתניה. ברור שאני בעד נתניה, אבל לא נראה לי שהם יוכלו לנצח את מכבי עוד פעם ועוד ביד אליהו. נקווה שאני טועה.

טוב, שוב אנחנו מגיעים לנקודת שיא בעונה והקבוצה שלי אפילו נמצאת שם. אחרי זה רק ישארו לנו הפיינל פור של הליגה, יורוליג, ליגת האלופות, ואיזה משהו קטן שיתרחש בדרום אפריקה. יאללה בלאגן.

אחד בשביל כולם וכולם נגד מכבי

זה לא תמיד קל לאהוד קבוצת כדורסל שהיא לא מכבי תל אביב בארץ. גם בעונות טובות, בני השרון, קבוצתי האהודה, לא זכתה בתואר ועכשיו בשנים פחות טובות זה נהיה אפילו יותר קשה. אחרי שבעונה שעברה הקבוצה לא הגיעה לפיינל פור, העונה הקבוצה אפילו פחות טובה. קשה לי להגיד את זה, אבל זאת פשוט עונה בלי תקווה. בשנה שעברה בני השרון עוד הגיעה עם איזה סיכוי לפלייאף העליון ואפילו ניצחה במשחק הראשון את מכבי חיפה, העונה אני רק מקווה שלא נגיע לפלייאוף התחתון.
במצב כזה, כשאין לי שום ציפיות, בתור אוהד אני יכול רק להרוויח. הרי לא נרד ליגה. הקבוצה יכולה רק להפתיע אותי לטובה. הנצחון בשבוע שעבר על רמת גן היה רווח כזה. אחרי שבני השרון הפסידה בחוץ לכל קבוצות התחתית הגעתי לזיסמן (אולמה של עירוני ר"ג) בתחושה קשה שאנחנו הולכים להפסיד. זה נגמר ב41 הפרש לטובתנו. כנראה שההבנה שלי בכדורסל זהה להבנה של דני נוימן בכדורגל…
אחרי התצוגה בשבוע שעבר הגעתי למשחק אתמול נגד עפולה בתחושה טובה. אנחנו משחקים בבית ואנחנו קבוצה יותר טובה מעפולה. התמורה לציפיות שלי היתה משחק חלש, רמה נמוכה ושוב הפסד של קבוצתי האהודה. כנראה זה הגיע לי בגלל הציפיות שפיתחתי.

גם אורי כהן מינץ מתבונן על המשחק

אוהד שיושב לידי אמר לי לפני המשחק שהוא עכשיו עובד רחוק וקשה לו להגיע לחלק מהמשחקים. הוא הוסיף שהבעיה הכי קשה היא שאיך שהקבוצה משחקת העונה עוד מוריד לו את המוטיבציה להגיע. אני לגמרי מבין אותו. אומנם אני אגיע בכל מקרה, אבל זה כנראה רק בגלל שאני דפוק בשכל. לפעמים אני לא מבין את עצמי. אולי אני פשוט צריך לאהוד את מכבי ולהנות מהחיים.
ואז אני נזכר בחצי גמר הגביע בשבוע הבא ומעלה בזכרוני את הנצחון על מכבי לפני שנתיים בחצי גמר (ומשתדל לשכוח את ההפסד בגמר). "למי שרגיל להפסיד, טעם הנצחון גדול פי כמה וכמה" אמר פעם חכם סיני זקן שהמצאתי כרגע ושבטח היה אוהד הפועל בייג'ינג או משהו כזה.
כן, יש לנו סיכוי די טוב ביום שני לנצח את אשקלון. ומי יודע, אולי נתניה תנצח את מכבי בחצי הגמר השני. אולי. בגביע תמיד יש סיכוי אני אומר לעצמי. אולי זה יהיה התואר הראשון שלנו? דפוק בשכל כבר אמרתי?
אז לי כבר יש כרטיס לחצי גמר, ואני הולך להיות שם. לטוב ולרע. נתראה בגמר.
עומר

כן, סוף כל סוף חולון ניצחה משחק.  וזה כמובן אומר שבני השרון, קבוצתי האהודה, שוב הפסידה.
כל הכבוד להפועל חולון. אחרי שבעה הפסדים הם באו עם המון מוטיבציה ושיחקו עם כל הלב. חולון נלחמו על כל כדור ועם כל הנשמה. הם בעיקר שמרו מצוין וניצלו הרבה טעויות של בני השרון בסוף המשחק. סוף כל סוף גם המזל הלך איתם.
הקהל החולוני גם התבגר קצת. הוא הבין שעמיר עוזי הוא לא הבעיה ובמקום לקלל אותו הם שוב נתנו הצגת עידוד. זה אחד ההבדלים בין חולון לרמת גן. העידוד הזה שווה לדעתי לפחות 2 נצחונות בעונה.
כנראה שהצעת ההתפטרות של עוזי ואי קבלתה ע"י ההנהלה הפילה אצל האוהדים את האסימון. עם התקציב שקיבל הוא לא יכל לבנות הרבה יותר. הוא כן הביא כמה זרים לא משהו, אבל אי אפשר תמיד לפגוע.
תכלס, לא מגיע לחולון להצליח השנה. הסיפור עם דני פרנקו לא הוציא אותם טוב. פרנקו לא הרוויח הרבה כסף אצלם, והם העדיפו לחסוך קצת ולהחליף מאמן שמזוהה עם המועדון והתחבר אליו כל כך.
הימור שלי- חולון יורדת ליגה יחד עם רמת גן (הימור מטורף, אה?)

אין מספיק ישראלים

בסופו של דבר, בני השרון הפסידה את המשחק בסדרה של טעויות בסוף המשחק. לבני השרון יהיה קשה לנצח כשארז כץ מנהל את המשחק בדקות הקריטיות. זה לא יאמן כמה הקבוצה תלויה בדורי אסף. ברגע שהוא יצא, היה לי ברור שנפסיד. כשארז הוציא את הכדור מהצד, כמה שניות לסיום המשחק, בני השרון שיחקה את התרגיל שירושלים ניצחה איתו את המשחק נגד בני השרון. בלצ'ר חתך לכיוון הרחוק מכץ כפתיון וסטיל רץ לפינה הקרובה כדי לקבל את הכדור וישר לעלות לזריקה. אבל כץ לא מסר לו.

דורי אסף. הישראלי היחיד

במקום זה הוא מסר לקלנסי שלא היתה לו ברירה והוא מסר חזרה לכץ ומכאן הכל נגמר. במקרה נוסף הוא הוביל מתפרצת של 4 מול 1 שהסתיימה, כמה מפתיע, בכלום. כץ פשוט עצר והתחיל התקפה מסודרת.
בני השרון קצת נתקעה. כץ הוא לא פקטור בהתקפה ויצחקי הוא לא פקטור בכלל. בן רייס עוד לא התפתח מספיק. נשארנו רק עם דורי אסף שנותן תפוקה טובה. מה הפתרון? אני לא יודע.
חג שמח
עומר

מה אני אגיד לכם, עד עכשיו אני פשוט נהנה. כל משחק של בני השרון שאני רואה הוא פשוט תענוג. אולי זה גם קשור לעובדה הפעוטה שלא שידרו את המשחק של בני השרון נגד עפולה שבו עפולה פשוט נתנה לנו בראש, או אולי זה מנגנוני ההדחקה שלי. אבל למי אכפת.

בשבוע שעבר הייתי באולם בהרצליה וחזיתי במשחק צמוד שהלך עד לשניה האחרונה. חבר שלי איתן טען בצדק רב שזה היה ממש משחק פלייאוף.  השחקנים נלחמו על כל כדור, הקבוצות שמרו מצוין ואף אחד לא הסכים להפסיד את המשחק.

בהתקפה האחרונה של המחצית הראשונה, טולברט היה עם הכדור. איתן ואני פשוט עמדנו וצעקנו, הוא הולך לזרוק! כל הקהל ידע כמונו שהוא לא ימסור את הכדור. לתסכולנו הרב, לא רק שהוא קלע שלשה על הבאזר, הוא גם עשה את זה מטר מאיתנו. ממש in our face. כאילו הוא שמע אותנו ורצה להראות לנו שלא משנה מי שומר עליו ולא משנה מי צועק לו. כל זה היה רק הכנה לסוף המשחק שבהפוך על הפוך טולברט נכנס עם הראש לקיר ונראה כמו ילד קטן.

השבוע בירושלים היה אפילו יותר מותח. כשבלצ'ר ותומפסון הורחקו כבר חשבתי שנגמר המשחק ואפשר לעבור לראות משהו אחר (המנהלת צריכה לזרוק את תומפסון ליותר ממשחק אחד). אבל אז משהו התחיל להשתנות. לאט לאט ההפרש קוצץ והתחלתי להאמין. סל אחרי סל. בני השרון לחצה וירושלים נלחצה. והופ, 3 הפרש לרעתנו, כמה שניות לסיום ודורי אסף על הקו. בפסק זמן האחרון מאוד התרשמתי מדן שמיר. בשיא הלחץ הוא הסביר לשחקנים בדיוק מה הוא רוצה. לפעמים מאמנים מסבירים תרגילים בפסק זמן שצריך להיות מדען טילים כדי להבין. אצל דן שמיר לכולם (כולל הצופים) היה ברור מה הולך לקרות. הוא אפילו הזכיר לשחקנים מה לעשות גם אם הם לא יצליחו לקלוע והכל ברוגע ובבטחון.

דורי אסף

אחרי שדורי החטיא את הזריקה השניה והכדור הגיע איכשהו ליצחקי והשלשה נכנסה, הייתי באקסטזה. זה היה פוקס לא קטן, אבל זה נכנס. פשוט מדהים. בפסק זמן של ירושלים, התקשרו אלי כמה אנשים ואני כבר הייתי בטוח שהנצחון אצלנו בכיס. חבל שאוניקווה לא חשב ככה… אני לא זוכר שראיתי סל ניצחון עצמי. חבל על אוניקווה. הוא החזיר את בני השרון למשחק ושיחק מצוין. לצערו הוא עמד מול נעימי שמתחיל להסתמן כווינר הכי גדול כרגע בספורט הישראלי (ויסלח לי מאיר טפירו. מי שלא מנצח לא יכול להיות ווינר).

מילה אחרונה בקשר לשידור המשחק. עופר שלח שוב החליט על עמדה והלך איתה לכל אורך המשחק. ירושלים לא עמוקים מספיק הוא אמר ואמר ואמר שוב וקדח. מה שכן, הוא צודק. אבל בני השרון לא עמוקים יותר. למרות זאת, אין ציוות שדרנים שמתקרב לרסקין ושלח. אני רק מדמיין את בוני גינזבורג ודני נוימן משדרים את המשחק הזה ומודה לכל רגע שאני רואה משחקי כדורסל בערוץ הספורט. וזה עוד בלי לדבר על חמישיות…

אמצע שבוע טוב לכולם

עומר

משחק החוץ הראשון של בני השרון, קבוצתי האהובה, התרחש ביום ראשון בעפולה. בעונה שעברה, חברי ואני נסענו לכל משחקי החוץ באיזור המרכז. השנה חשבתי להרחיב את המעגל ולנסוע אף למשחק החוץ בעפולה. היה נראה לי חשוב לעודד את הקבוצה במשחק החוץ הראשון שלה, וחוץ מזה לא הייתי אף פעם באולם בעפולה.

איזה מזל שלא עשינו את זה. ירד גשם, ולא יכלתי לצאת מוקדם מהעובדה. תירוצים.

עפולה פשוט קרעו אותנו. נתנו לנו בראש. איזה מזל שחסכנו לעצמנו את הסיוט הזה.

בנו בעפולה קבוצה מאוד נחמדה. המעבר של אלי רבי מהטופ של הכדורסל נשים אל העולה החדשה לליגת העל הוא סיפור ממש יפה. סוג של סינדרלה.  אני גם די מחבב את גור פורת, אבל יותר מכולם אני אוהב את ניצן חנוכי. עוד מהתקופה שהוא שיחק בבני השרון. שומר מצוין, חודר טוב, ולא מפחד. ממה שראיתי ממנו מתחילת העונה, ראיתי שהוא גם שיפר את הקליעה שלו לשלוש. ממש תענוג.

קוף אחרי כדורסלן

בימי רביעי אני משחק כדורסל עם חברים. הרמה די טובה ואני מרוצה. אבל השבוע, בני השרון ממש השפיעו עלי. הייתי פשוט חושך. כל זריקה בחוץ. איירבולים שלא מהעולם הזה. בחיים שלי לא החטאתי כל כך הרבה לייאפים. רק במשחק האחרון הצלחתי פעם ראשונה לקלוע. וזה לא רק שהחטאתי. איבדתי כל כך הרבה כדורים שזה לא יאמן. באיזה שלב התחלתי להבין איך שחקן מרגיש שכלום לא הולך לו. הבטחון העצמי שלי הלך וירד. אמרתי לעצמי שלי זה לא יקרה והמשכתי לזרוק. אבל זה לא עזר. ניסיתי לעודד את עצמי אבל פשוט לא הצלחתי לצאת מהבור הזה. איזה מזל שאין אוהדים שמסתכלים עלי, שדרנים שמשדרים כל פשלה שלי בהילוך חוזר ודף סטטיסטיקה שמתעד את כל הפשלות שלי. לא קל להיות ספורטאי מקצועי.

ובינתיים ביקום אחר
4 נקודות על עמרי כספי בסקרמנטו-

1- הם פשוט קבוצה גרועה.

2- אין תיאום בהגנה. אין תרגילים בהתקפה. על מה הם בדיוק עבדו במחנה הטרום עונה שלהם? למה היו להם כל כך הרבה משחקי הכנה?

3- כספי הסתדר בסקרמנטו. יצא לו טוב שבחרה אותו קבוצה חלשה. נראה לי שבתחילת דרכו בNBA עדיף לו להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות. כמובן שגם שם הוא לא היה מסתדר בלי האמביציה המטורפת שלו ובלי המלחמה האין סופית שלו. הוא פשוט דמות חיקוי לילדים. אם תרצו אין זו אגדה.

4- השחקנים הישראלים צריכים ללמוד מכספי. כל עונה הוא משתפר. לעומת זאת, הרבה שחקנים ישראלים פשוט נתקעים באיזה שלב ומפסיקים להתקדם. יכול להיות שזאת אשמת החוק הרוסי (ברגע שאתה אחד מהישראלים המובילים מקומך מובטח), אבל זה ממש חבל. איך יוגב אוחיון ואלישי כדיר לא שיפרו את העונשין שלהם בקיץ? חבל.

כמעט סוף שבוע, אז שיהיה סוף שבוע טוב לכולם

עומר

איזו התרגשות. כל הקיץ חיכיתי לזה. ממש הייתי בקריז. בהתחלה עוד אמרתי לעצמי זה עוד מעט יעבור, אבל אז כאבי הגמילה התחילו. אז הגיעה אליפות אירופה להקל את הכאבים. כשגם היא נגמרה, כאב לי כל כך. הקלתי קצת את הכאבים בכניסה לפורום האוהדים של בני השרון כדי להרגע. אין מה לעשות, אני מכור מהזן החמור ביותר. אוהד של קבוצה שאף פעם לא תזכה בכלום. היא תתקרב ותגיע לבאר הרבה פעמים, אבל אפילו לירוק פנימה לא נצליח. הרוח (של מוני פנאן?) תגיע ותעיף את הטיפה אל מוץ לבאר. ככה נישאר תמיד בצד. נשב לבד בחושך (כי כמה כבר קהל יש לבני השרון?)

אז ככה התחלתי את עונת הכדורסל 2009/2010. לאורך כל הקיץ ליוויתי את בניית הקבוצה בחשש רב וביגון קודר. היתה לי תחושה רעה. אני, תמיד אופטימי, הייתי פסימי וראיתי שחורות. לקחנו מאמן לפ-טופ. אין לנו בכלל שחקנים ישראלים. בגביע ווינר נראנו כמו חבורת ילדות שאין להן שום קשר לכדורסל. איבדנו את טפ-הירו. איך נצליח?

אבל, זאת עדיין הקבוצה שלי. אז עשינו מנוי. כרגיל. הפעם אפילו השקענו בכסא יוקרה. לא, הוא לא עושה מס’ז וגם לא הרפיה, אבל הוא ממוקם כמעט על הפרקט, ולא כל כך רחוק מהאמצע. בסוף גם הגענו לאולם היובל. איזה כיף.

דן שמיר

ואז התחיל המשחק. והופ, חזרתי לעצמי. שוב אופטימי שרואה רק ורוד ואפילו נהנה מכל דקה. איזו הפתעה- הקבוצה יודעת לשחק. אחרי עונה שלמה בלי מאמן אמיתי, פתאום רואים טביעת אצבע של מאמן שמבין את המשחק. הקבוצה שומרת. אפילו עושה לחץ על כל המגרש. חילופים בדיוק בזמן ושימוש בשחקנים הצעירים. בן רייס פותח בחמישייה ומשחק מצויין. אורי יצחקי שומר מצוין, חוטף המון ובעיקר נותן משחק מאוד יעיל. ארז כץ מנהל את המשחק בצורה אינטיליגנטית ואפילו קולע. אהרוני עוזר המאמן מלהיב את השחקנים ומצד שני רואים שהשחקנים נהנים. רון סטיל עולה ונותן משחק מדהים. שלשה רודפת שלשה. חסימה רודפת חסימה. פשוט תענוג! איזו קבוצה!
אז נכון, יש עוד הרבה על מה לעבוד. חסר לנו עוד קצת קהל והעונה עוד ארוכה. אבל כמה היה חסר לי הכדורסל. תקראו לי תמהוני. תגידו שאני לא מחובר למציאות, אבל אני פשוט אוהב את הכדורסל הישראלי.

עוד כמה נקודות לסיכום המחזור:
1- איזה פוקס היה הסל נצחון של ניב ברקוביץ. חנוכי בכלל מסר למישהו אחר. ברקוביץ פשוט הציל את הכדור, רץ לפינה והשליך את הכדור מהמותן. פוקס פוקס, אבל בכל זאת סל ניצחון. ברקוביץ זה ברקוביץ. ודרך אגב, לאן נעלם האח הבוגר למשפחת מ.י.ק.י?
2- איזה פתיחת עונה לעולות החדשות!
3- 17 חסימות לקבוצתי האהודה. 8 לשון ג’יימס.
4- 20 נקודות ליבזורי כולל 6 מ8 לשלוש. מי אמר שאין קלעים ישראלים?

איזה כיף הולך להיות לנו.
עומר